שורד השבי גדי מוזס אמר בכיכר החטופים: "תופי המלחמה מהדהדים באוזני שוב. הייתי שם ושמעתי קולות אלו גם מהצד האחר של הגבול. זה איום ונורא! זה חונק את הגרון ומשתק את הנפש.
אחינו השבויים מאבדים כל תקווה כשקולות הפגזים שורקים מכל צד ועבר. פגזים אלו הרגו ויכולים להרוג את אחינו חסרי הישע. ההנחה שהרג אנשים יביא את חמאס להבנה כי עליהם לשחרר את החטופים, מוטעית מיסודה. חיי אדם ורכוש לא מעניינים אותם. יש בידיהם קלף מיקוח והם רוצים להפיק מקלף זה את מירב התועלת מנקודת מבטם".

עוד אמר מוזס: "זמנם של החטופים איננו בלתי מוגבל. יש חולים, יש פצועים, יש מיואשים ויש פגועים נפשית. אנחנו כעם מחוייבים אליהם הן מוסרית והן ערכית. הם אחינו שנרצחו ונחטפו כאזרחים חופשיים במדינה דמוקרטית, או חיילים שיצאו להגן על המדינה. אסור לנו לנטוש אותם בעת מצוקתם. אסור לנו למיין אותם לפי אמות מידה לא לנו. עלינו לשחרר את כולם ועכשיו! עלינו להמשיך ולזעוק את זעקת החטופים ומשפחותיהם ולהאמין שרק הכוח המשותף שלנו יכריח את הממשלה להביאם".

את דבריו סיים מוזס בקריאה לממשלה ואמר: "יש להפסיק את המלחמה, להסיג את צה"ל מהרצועה ולבצע את שלב ב' בעיסקה עליו חתמה ישראל. אין לנו זמן! האדמה בוערת תחת רגלינו! יש סכנה גדולה למותם של חטופים נוספים ויש סכנה להיעלמותם של חלק מחטופינו המתים. די לסיוט של משפחות החטופים. הפסיקו את המלחמה והחזירו את כולם עכשיו!״.

שורדת השבי לירי אלבג אמרה בכיכר החטופים: הלב שלי נשאר עם כל מי שעוד בשבי. אני עומדת כאן כדי להיות הקול שלהם, הקול של אלה שאין להם אפשרות לדבר, לצעוק, לבקש עזרה. אנחנו עם שמקדש חיים, לא מוות! אנחנו עם שבונה, לא עם שהורס! אנחנו עם שנלחם רק כדי להציל ולהגן! כשקרסה העיסקה הראשונה גם אני קרסתי. אני זוכרת את הרגע ההוא. רגע אחד שבו כל מה שהחזיק אותנו – התנפץ. היינו בטוחות שאנחנו יוצאות משם הביתה. היינו בטוחות שהסיוט הזה נגמר. הדלתות לא נפתחו. והסיוט נמשך".

עוד אמרה לירי: " בזמן שאנחנו פה – הם עוברים שם גיהינום! שנה וחצי של עינויים ואלימות פיזית, נפשית, פסיכולוגית – ואפילו מינית! איימו עלינו בקטיעת ידיים אם יגלו ששיקרנו להם או עשינו משהו אסור. אסרו עלינו לבכות, אסרו עלינו להתחבק, אסרו עלינו להקשיב אחת לשנייה ברגעי משבר. הם עוברים שנה וחצי של רעב , חוסר ודאות, כאב. שנה וחצי, בפחד מתמשך".

לידיעה המלאה

שורד השבי עומר ונקרט אמר בעצרת בכיכר החטופים: ״אחיי ואחיותיי, אני הוחזרתי לחיים לפני כחודש וחצי. אני כאן נרגש וזועק - השיבו את אחיי מהשבי. אבל אני לא באמת כאן, רק חצי ממני עומד פה. חלק ממני עדיין שבוי במנהרה, וגם אתם לא באמת כאן - כי חלק מאיתנו, חלק מכולנו שבוי בעזה. התיקון הגדול של השבי, השיקום הלאומי מהטראומה הוא שבעשרות בתים ידלקו האורות והאחים שלנו ישובו אל המשפחות והקהילות שלהם. כמו יתר אחיי השבים, גם אני עובר בימים אלה תהליך שיקום פיזי ורגשי. אני יודע שהשיקום האמיתי שלי יהיה שאחיי האהובים גיא ואביה יעלו על מסוק חיל האוויר, יפסעו אל החדר בו מחכים להם קרוביהם והם יהיו שוב בבית בישראל".

לידיעה המלאה